האבחנה, ושיטות הטיפול
אבחנה | קביעת עקרונות ושיטות טיפול | דיקור במחטים | צמחי מרפא | טווינא
אבחנה
האבחנה מתבצעת על ידי תשאול מקיף ומעמיק, התבוננות, מישוש ותחושת הדופק בפרק כף היד המידע מעובד בהקשר לתופעות המטרידות הנוכחיות, אלה שהיו בעבר, ואורח חיים, כולל סביבת חיים ומצב רגשי.
האבחנה עשויה להיקבע על פי גישות שונות, למשל אבחנה סינית מסורתית תתאר תבנית ידועה ומוכרת של חוסר איזון באיבר מסוים. תורות של טיפול מרידיאני (ערוצי הזרימה בגוף) עוזרות להבין ולאתר את הערוץ הבעייתי ולטפל בו בהתאם כאמור, מטרת הטיפול היא לשקם את האיזון והשיווי המשקל בו המטופל/ת ירגישו חיוניים, נינוחים ונטולי סבל.
קביעת עקרונות ושיטות הטיפול
לאחר שהאבחנה תיקבע, אתווה את דרך הטיפול ואת סדר העדיפות, כלומר במה לטפל קודם.
ישנם שיקולים שונים שונים המסייעים לקבוע את סדר העדיפויות בטיפול. ריפוי בשיטה המסורתית שואף לטפל בשורש הבעיות, במקור החולי. במרבית המקרים ביכולתי למצוא קשר הדוק בין תופעות שונות שאינן נראות קשורות זו לזו ואף להסביר קשר זה למטופלי. ההבנה הזו עשויה להיות מועילה מאד ומיטיבה.
אולם כמו שעץ חולה מטופל, לעיתים לא מספיק לטפל רק בשורשיו אלא גם הענפים דורשים טיפול או גיזום כדי שהעץ יבריא כהלכה.
לפיכך, לפעמים אחליט, בעצה אחת עם המטופל/ת להתחיל לפתור בעיה אקוטית שדורשת התיחסות מיידית. מספר דוגמאות הן: כאב מציק שראשית יש להקל עליו, דימום כלשהו שצריך להפסיק כמו מחזור עם דימום כבד, או לדוגמא -נדודי שינה, מכיוון שאם השינה איכותית ומרעננת היא תביא לחידוש כוחות וזה חשוב לצורך הריפוי.
הטיפול
מגוון אמצעים עומד לרשותי:
- דיקור במחטים (אקופנקטורה)
- צמחי מרפא
- טיפול במגע
- ייעוץ תזונתי לפי רפואת המזרח.
כל האמצעים מטרתם לטפל בתבניות של חוסר איזון, אלה שנוצרו זה מכבר, או אלה שהשתרשו במשך שנים רבות.
דיקור במחטים
הפרקטיקה של הרפואה הסינית מבוססת על ההנחה שכוח החיים המכונה צ'י (Qi), אותה האנרגיה שמפעילה את איברי ומערכות גופנו, נעה ממקום למקום בתוואי שזכה למיפוי של ערוצי זרימה. הערוצים הללו ידועים גם בשם המרידיאנים. מראשית ימי הרפואה הסינית העתיקה, דימו המרפאים את תעלות האנרגיה וזרימתה בגופנו, לפלגי המים, הנחלים והנהרות שזורמים על פני האדמה. לאורך הדורות העמיקה ההבנה של קשרי הגומלין בין פנים גוף האדם לבין הסביבה החיצונית. וכמו כן ההבנה של החיבור בין איברי הגוף הפנימיים, החיצוניים ואיברי החושים אל המוח ואל האיזורים הנפשיים של האדם. הרבה מן המחלות ומהגורמים לבריאות לקויה, נובעים מהפרעות בזרימה התקינה בערוצים הללו.
שיטת הדיקור במחטים (Acupuncture) הינה דרך בטוחה ויעילה לפתור הפרעות אלה. הנתיב של אותם ערוצי זרימה, המרידיאנים, מצוי בחלקו בעומק הגוף, ובחלקו קרוב לפני השטח. נקודות הדיקור שבגופנו ממוקמות לאורך המרידיאנים ומצויות על פני השטח. נקודות הדיקור מהוות מעין שער או נקודת ביקורת שדרכה אפשר להשפיע ולווסת זרימה של אנרגיה חיונית. בעבר, ערים עתיקות היו מוקפות חומה למטרת הגנה, בחומה היו שערים שנפתחו כדי לקבל אספקה ואורחים רצויים, ונסגרו כדי להדוף גורמים עוינים. באמצעות הדיקור, "שערי" הגוף נפתחים ונסגרים בכדי לווסת זרימה בערוצים ולסלק גורמים שליליים, מחוללי המחלות.
מחטי הדיקור עשויות מפלדת אל חלד, דקות מאד וחלקות. הן סטריליות ומיועדות לשימוש חד פעמי. החדרה מהירה חלקה ונטולת כאב, גורמת לגירוי נקודות הדיקור, שמביא לשיפור בתיפקוד של שרירים, עצבים, בלוטות הפרשה פנימית (מערכת הורמונלית) ואיברים פנימיים.
מה מרגישים בזמן הדיקור ואחריו
בידי המטפל המיומן, החדרת המחט נטולת כאב עפ"י רוב. לעיתים חשים במעין צביטה קטנה ולאחריה תחושות שונות כגון עיקצוץ, דגדוג, תחושה שמשהו זז או זורם, כבדות או רדימות קלה החולפת מיד בתום הטיפול. אנו מכנים תחושה זו בשם De Qi כלומר ל"תפוס את הצ'י". התחושות הללו לפעמים מורגשות הרחק ממקום הדיקור, המטופל/ת מוצאים שתופעה זו מעוררת פליאה ולעיתים אף מהנה.
משך זמן הדיקור נע בין 20-35 דקות, ובדרך כלל אנשים יחושו רגיעה במהלך השהות עם המחטים. אחרי הטיפול ההרגשה עשויה להיות עירנית וטעונה באנרגיה, או דוקא רצון להמשיך ולנוח הגירוי של נקודות הדיקור אמנם עדין, אולם ההשפעה ממשיכה להדהד בגוף, ומביאה לשינויים מרחיקי לכת.
צמחי מרפא
רפואת הצמחים המסורתית (הרבולוגיה) היא שיטת ריפוי עתיקת יומין ואפקטיבית מאד. השיטה מתוחכמת מאד, עם גמישות רבה וטווח עצום של אפשרויות, וזאת בגלל מגוון גדול של חומרי מרפא בהם משתמשים. למרות שישנם צמחי מרפא בעלי פעילות פארמקולוגית מובהקת כגון שיכוך כאב, הרגעה או ריקון המעיים, מהות הטיפול היא להבריא מערכות גופניות ותפקודים שונים ולא לטפל רק בסימפטומים.
השאיפה שלי כמטפל היא לפנות בטיפול אל מול הבעיה היסודית שנמצאת בבסיס של המחלה או התופעה המציקה. חומרי המרפא המשמשים אות המטפלים- מגוונים ומופקים מהצומח, מהחי ומהדומם (צדפות, מינרלים שונים).
לכל צמח וצמח תכונות מיוחדות לו כגון מקרר (למצבי דלקת וסימני חום), מחמם (בעיות המחמירות כשקר), וטעם. למשל טעם מתוק (מזין ומחזק חולשה), טעם מר (מנקה הצטברויות ורעילות מהגוף), טעם חמוץ (מכווץ ומונע איבוד נוזלי גוף). ניתן לדמות את הידע הרב של מקצוע ההרבולוגיה, להר רחב וגבוה. פסגת ההר הזה היא הפורמולה, כלומר תרכובת צמחים שעובדים בו יחד כצוות- כל אחד "יודע" את תפקידו.
במתן של מרשם צמחים מקצועי לא נהוג לרשום צמח יחיד לנטילה, אלא תרכובת של מספר מרכיבים המכונה "פורמולה". למעשה מדובר בצוות של צמחים שעובדים יחדיו. ואם נשתמש בשפת הדימויים הסינית, אפשר להשוות את הרכב הפורמולה, לחצר קיסרית, שבה יש קיסר (צמח המרפא הדומיננטי בחבורה), שרים (צמחים בולטים בתרכובת), עוזרים שליחים ומשרתים. כמו בכל חצר קיסרית המכבדת את עצמה,כל אחד יודע את תפקידו, מטרתו ומגבלותיו. למעשה כשאני רושם מרשם המכיל מספר מרכיבים שמספרם יכול לנוע בין 4 ל 15 חומרים, המטופל יהנה מפעילות משולבת וחיזוק הדדי בין הצמחים, ממש עבודת צוות.
את התיחכום המרשים של השיטה אמחיש בשתי דוגמאות האחת, נהוג להוסיף למרשם צמח שינטרל השפעה לא רצויה של צמח אחר (שעליו לא ארצה לוותר) למשל צמח מזין ומחזק שנחשב כבד לעיכול ו"דביק", אצרף צמח המאפשר לצמח הכבד להתעכל היטב. דוגמה נוספת הוא השליח, או כפי שאני מעדיף לכנותו 'מורה הדרך', צמח שלכאורה מצוי בתחתית ההירארכיה אך יש לו תפקיד מפתח, למשל לכוון את פעילות הפורמולה לאיבר או איזור מסוים בגוף. כמו מרשם המטפל בכאבי פרקים שמצרפים אליו צמח המכוון פעולתו אל הגב התחתון או אל הצוואר.
כאמור, רפואה עתיקה עם תחכום ודיוק. הצמחים בהם אני משתמש במרפאתי, הם צמחים באיכות הגבוהה ביותר, מגידול אורגני, מצויים תחת בקרת איכות ומקורם ביצרנים בעלי מוניטין. במהלך ההיסטוריה, מרפאים סיניים השתמשו באלפי חומרי מרפא שונים. כיום המגוון מצומצם יותר (מאות ספורות) וזאת מהסיבה שחלק מן החומרים גרמו לתופעות לואי שליליות או פשוט לא פעלו ביעילות מספקת.
בזכות העובדה שהרפואה הסינית נכתבה בספרים לאורך ההיסטוריה, היה תיעוד של השפעת מרשמים שונים במחלות שונות. טקסטים חדשים תיקנו טעויות בטקסטים ישנים, והידע הלך ונהיה מזוקק יותר. רפואת הצמחים הסינית כפי שנעשית בפרקטיקה העכשווית, היא בשלה ומזוקקת עם פרופיל בטיחות גבוה. חשוב לציין שאין שימוש במרכיבים שמקורן בבע"ח המצויים בסכנת הכחדה האסורים בפגיעה ובמסחר על פי אמנת CITES הבינלאומית.
יתרונות הרפואה הסינית בעולם צמחי המרפא
בכל קצווי עולם ובכל תרבות ידועה לנו, אנשים נהגו ליטול חומרי מרפא מן הצומח, רכיבים מעולם החי ומן הדומם (מינרלים), למטרת טיפול במחלות או לחיזוק החוסן הגופני והנפשי. בהשוואה לדיסציפלינות אחרות של טיפול בצמחי מרפא, רפואת צמחי המרפא הסיניים הגיעה לרמת דיוק ובטיחות גבוהה ביותר. וזאת בגלל מספר סיבות המפורטות בטבלה.
איך זה עובד
ההחלטה באיזה אופן יש ליטול את צמחי המרפא, מושפעת מגורמים שונים כגון: המצב הנוכחי בו יש לטפל, סדר עדיפויות בטיפול, היענות והעדפות המטופל/ת. משך זמן הנטילה של תרכובת צמחי המרפא, נע בין ימים ספורים במצבים אקוטיים (לדוגמא:התקררות ושפעת), לבין שבועות ולעיתים מספר חודשים הדרושים כדי לפתור בעיה מתמשכת. עם מתן הטיפול הצמחי מרפא, אתן כמובן הנחיות מדויקות לגבי מינונים, זמני נטילה ואופני נטילה נכונים. במשך זמן הטיפול בצמחים, אני נגיש ונכון תמיד לענות על כל שאלה הקשורה בטיפול, ולתת מענה שיטות ו'פטנטים' כאשר יש קושי בנטילה (למשל ילדים צעירים). הפרקטיקה ההרבליסטית שלי מבוססת על צמחי מרפא סיניים, במידה ואמצא לנכון, ובמידת הצורך אמליץ על נטילת תוספי מזון אחרים או צמחי מרפא מערביים. חשוב להבין את ההבדל בין מרשם טיפולי מאת מטפל מנוסה אשר פועל על פי איבחון אישי ומעמיק. לבין נטילת תוספי מזון בטיפול עצמי או ברכישה בדלפק חנות הטבע/בית המרקחת, מצב בו לא נעשית אבחנה מדויקת. מדובר ברמות טיפול שונות בתכלית, והתוצאות בהתאם. את צמחי המרפא נוטלים בין פעמיים לשלוש פעמים ביום, לעתים,בעת טיפול במצב אקוטי כגון מחלה מזדמנת, נדרש מספר מנות גדול יותר למשך זמן קצר יותר. ישנן מספר דרכים נטילה של טיפול בצמחי מרפא:- תרכובת בהכנה אישית: התאמה אישית נדרשת במצבים שונים, טיפול מדוייק ומתאים למצבים מורכבים
- מרתח (Decoction): בישול של הצמחים הגולמיים והמיובשים (שורשים, פרחים, ענפים, זרעים, פירות ועלים). סינון ושתייה של הנוזל
- אבקה להכנה מהירה (Granulated Powder): עירבוב מנת אבקה עם מים חמים ושתית הנוזל.
- תרכובות מוכנות: במרבית המקרים ניתן להתאים פורמולה או שילוב פורמולות (קלאסיות או מודרניות) למגוון מצבים.
- טבליות קלות לבליעה
- תמצית נוזלית, מכילה אלכוהול באחוזים שונים (tincture/extract)
- בשימוש חיצוני (על גבי העור)- משחה, קרם, שטיפה נוזלית.
טווינא – Tui Na 拿 推
תורת הריפוי הסיני במגע נקראת טווי-נא, משמעות שם השיטה הינה דחיפה,או תנועה שכיוונה קדימה (推 Tui) ומשיכה,או תנועה של תפיסה והחזקה (拿 Na)
זוהי שיטת עיסוי רפואי שמקורותיה עתיקים מאד ויישומיה מתאימים לזמננו אנו. מטבע הדברים שיטת טיפול במגע ובעיסוי, מטפלת ישירות ברקמות הגוף השונות ועל כן צברה מוניטין כשיטה המתמחה בטיפול בבעיות שריר שלד, כלומר בעיות אורטופדיות, כאבי גוף ממקורות שונים ובעיות המערבות הפרעות בתנועה ובתחושה.
שיטת הטווינא מבוססת על עקרונות הרפואה הסינית, המתארת את האדם כזה הקשור לסביבתו החיצונית ומושפע מגורמים פנימיים. הרפואה הסינית מסבירה את מערך הקשרים בין איברים שונים בגוף, ובין הגוף והנפש, כזה המבוסס על מערכת ערוצים (מרידיאנים) בהם זורמת אנרגיה חיונית (צ'י).
באמצעות סדרה של לחיצות, לישה וטכניקות נוספות, לאורך מערכת הזרימה הפנימית של אותה אנרגיה חיונית, ניתן לעורר מנגנוני ריפוי שקיימים בגופנו. עיסוי רקמות עמוק, הנעת מפרקים, וטיפול ממוקד בנקודות האקופונקטורה ולאורך המרידיאנים, יוצרים טיפול הרמוני ואפקטיבי.
על פי רוב, הפונים לטיפול בטווינא, מחפשים מזור לכאבים גופניים ומגבלות תנועה שונות. שיטת הטווינא מטפלת במגוון טכניקות בשרירים, גידים, רצועות ומפרקים. קיימים מהלכי טיפול מפורטים (פרוטוקולים) לבעיות ומחלות שונות, למשל: פציעות ספורט ופגיעות על רקע תעסוקתי (RSI), כאבי גב תחתון ממקור שרירי או מרכזי (בלט דיסק), כאבי צוואר וכתפיים, דלקות גידים וכאבי מפרקים מסיבות שונות.
כדאי לדעת שהטווינא היא שיטת טיפול גמישה באופן יוצא דופן, ולכן טיפול שכזה מתאים לא רק לסובלים מכאב גופני (שריר/שלד) אלא גם בבעיות הקשורות במתח מצטבר, הפרעות עיכול, שינה וסירקולציה. ישנם גם פרוטוקולים של טיפול בבעיות פנימיות במערכת הנשימה, מערכת העצבים וגינקולוגיה, וכמובן תינוקות וילדים.
איך זה עובד
טיפול הטווינא נעשה לרוב בלבוש מלא, ולכן אין צורך לפשוט בגדים. רצוי כמובן להגיע עם ביגוד נוח ולא צמוד. לעיתים טיפול ממוקד במפרק מסויים, דורש שימוש בשמנים או משחות, ואז העיסוי יתבצע ישירות על העור.
ניתן לבצע את הטיפול בשכיבה על מיטה או בישיבה על כסא. אגב, בסין מקובל לטפל באיזורי הצוואר והכתפיים כאשר המטופל יושב על כיסא.
בשונה מטיפולי מגע מוכרים אחרים, משך הטיפול אינו ארוך (20-30 דקות) וקצב התנועה בו עשוי להיות מהיר ודינמי. האיכות הנמרצת של טיפול הטווינא מכתיבה משך טיפול שאינו עולה על מחצית השעה, זהו יתרון משמעותי המאפשר לשלב את טיפול המגע עם הדיקור, במסגרת המפגש, שילוב שמעצים את השפעת הטיפול.
ידוע לי כי רבים חושבים שטיפול הטווינא הוא כואב ונעשה בעצמה חזקה. לפיכך אדגיש שמטפל בעל מיומנות גבוהה, יתאים את קצב הטיפול ואת עוצמתו, לצרכי המטופל ולמצבו הנוכחי. יש לציין שבבתי חולים רבים בסין, מחלקת הטווינא היא למעשה מחלקת הפיזיותרפיה המקומית. אוכלוסיית המטופלים גדולה מאד והזמן קצר, לכן הטווינא כפי שנעשה בסין, קצר יותר ומופעל בו כוח רב ולכן אנשים חווים אותו ככואב.
נסיוני הרב בטיפול לימד אותי שחיוני לבצע את הטיפול במגע באופן הדרגתי, ממגע רך אל העמוק, מהאיטי אל המהיר. כך גוף המטופל לא מתכווץ בכאב, ומקבל את המגע ברצון, אז אפשר להעמיקו בהדרגה ולהשיג תוצאות מיטביות. לעיתים אנשים חווים "כאב חיובי", הכוונה לתחושה שלאחריה יש שחרור והרפיה של איזורי גוף נוקשים ודואבים. גם כאשר קיימת מגבלת טווח תנועה במפרק, אין צורך להפיק כאב חזק במהלך הטיפול. למעשה הטיפול, גם כזה המתבצע בקצב דינמי ומהיר, נחווה כמהנה ומרגיע.
שיטת הריפוי, טווינא, כפי שנעשית היום, היא אינטגרטיבית, כלומר שואבת טכניקות עיסוי מאסכולות שונות שהתפתחו במהלך ההסטוריה, ומתיחסת כמובן גם לידע האנטומי העדכני בדבר המכניקה המורכבת של מערכת התנועה האנושית.
בטיפול, אעשה שימוש בטכניקות של לחיצה באמצעות אגודל אגרוף או מרפק, משיכה, גלגול (כף היד פועלת כמעין מערוך), טפיחות, קירצוף ולישה מסוגים שונים. כמו כן הכשרתי ונסיוני כמטפל שיאצו, איפשרה לי להטמיע טכניקות רבות משיטה זו, כגון תנועה פסיבית, ומתיחות.
במידת הצורך אדגים ואלמד את מטופלי לעשות תרגילי חימום ומתיחה המיועדים לטפל בבעיתם. זהו טיפול שלם במלוא מובן המילה.
המקורות העתיקים של הטווינא
סביר להניח שהטיפול או ליתר דיוק המגע עם כוונת ריפוי, היו קיימים מראשית הקיום האנושי. לכל אדם מיום היוולדו (ואף לבעלי חיים), יש צורך בסיסי במגע אוהב ומחזיק או תומך.
לדעתי זוהי הסיבה העמוקה והראשונית לכך שאחרי טיפול טווינא או עיסויים מסוגים שונים, אנשים חשים תחושה חמימה ונעימה מעבר לשחרור שרירים או הפחתת כאבים. הצורך של תינוקות במגע הוא הישרדותי. אך הצורך במגע לא נעלם ככל שאנו מתבגרים ולכן התחושה של מטופלי ומטופלותי אחרי טיפול טווינא, היא תחושה של רגיעה ולעיתים עירנות נינוחה.
קשה לאמר מתי בדיוק מגע יד ספונטני עבר שינוי והפך להיות טיפולי. עם זאת קיים תיעוד מסין, בן למעלה מ 2000 שנים (שושלת HAN) אודות שיטות ריפוי שכללו שימוש בחומרים למריחה על גבי העור, תוך כדי תנועות כגון קירצוף לרוחב הגב, שפשוף וצביטת העור. כינוי כללי לעיסויים אלה זו היה An Mo 按 摩 כלומר לחיצה ושפשוף/עיסוי. לא ניתן לאמר שהיתה זו תורת ריפוי מאורגנת. אלא אוסף של טכניקות מגע עם מטרה תרפויטית.
בטקסט החשוב "ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" (Su Wen) תוארו אנשים שגרו באיזורים מישוריים ולחים, שסבלו ממחלות אופיניות, שהטיפול המומלץ עבורן היה באמצעות מתיחות, הנעת מפרקים ולחיצות באיזורי גוף שונים.
בתקופת בתקופת שושלתJIN (265-420), נפוצו שיטות של עיסוי כטיפול עצמי לצורך שמירה על הבריאות, מדובר היה בלחיצות וקרצופים של איזור הראש הפנים בשילוב עם תרגילי נשימה.
שיטות העיסוי הסיניות התכתבו לאורך הדורות עם עולם אומנויות הלחימה ותרגילי התנועה הבריאה (צ'י גונג). למתבונן מן הצד, מטפל טווינא מיומן נראה כמו מתרגל טאי צ'י באופן יציבתו ותנועותיו הזורמות. כיום קיימת הסכמה שבמהלך הכשרת מטפלי טווינא, יש צורך ללמד גם תרגילי תנועה ונשימה כדי להעצים את כוח הטיפול ולהקנות כלים למרפאים, לעזור למטופליהם.
אינטגרציה של שיטות העיסוי המסורתיות השונות, יצרה את הטווינא כפי שמוכר כיום. מתוך השיטה הסינית, נולדה ככל הנראה גם שיטת העיסוי היפנית העתיקה An Ma שהתפתחה במאה ה 20 לשיטה המפורסמת- שיאצו. ביפן אגב, השתכללה מאד שיטת אבחנה באמצעות מישוש הבטן (ampuku).
